סלפיתי נ' נתיבי המזרח בע"מ

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעת (המבקשת) לביטול פסק הדין שניתן ביום 17.5.11 בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות לדיון (להלן: "הבקשה").

2.המבקשת פירטה בבקשה ובאריכות את השתלשלות העניינים מול המשיב ובא-כוחו ואת הנסיבות שהביאו לאי תשלום שכרו במועד.

בסעיף 10 לבקשה ציינה המבקשת כי שיגרה בדואר המחאה על סך של 8,001 ₪ למשיב כבר ביום 25.1.11, קרי עוד לפני הגשת התביעה.

משכך הניחה המבקשת כי העניין הסתיים וכי אין עוד טעם להתגונן.

המבקשת מחתה על התנהלות ב"כ המשיב שלדידה היה אמור לידע את בית הדין בדבר השתלשלות העניינים ובדבר קבלת ההמחאה, מה שלא נעשה.

לאור כל אלה, נתבקש בית הדין לבטל את פסק הדין.

3.ביום 11.9.11 הוגשה תגובת המשיב, אשר הגדיר את בקשת המבקשת ככזו הנגועה בחוסר תום לב.

לאחר שהמשיב פירט את פניותיו למבקשת לצורך קבלת שכרו, ציין כי האחרונה צירפה לבקשתה אישורי מסירה, שמצביעים על כך שהמכתבים לא נשלחו כלל לב"כ המשיב אלא לכתובת כלשהי באשדוד.

המשיב הוסיף וציין כי המבקשת קיבלה עותק מכתב התביעה וההזמנה לדיון ובחרה שלא להופיע ולא להתגונן.

המשיב הדגיש כי המבקשת יכלה להפקיד את סכום ההמחאה בקופת בית הדין ובכך ליתר את הדיון בתובענה, אך משלא עשתה זאת ובהעדר סיכויי הגנה יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמא.

4.ביום 27.9.11 התקיים דיון בבקשה (להלן: "הדיון") אך לדאבוני הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה.

5.המסגרת הנורמטיבית:

בבוא בית הדין לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו של בעל דין, עומדות בפניו שתי אפשרויות:

האחת – ביטול מתוך חובת הצדק, אשר מחויב כל אימת שנפל פגם בהליך אשר הביא למתן

פסק הדין, כגון: פגם בהמצאת ההזמנה לדין של מבקש הביטול.נ

השנייה – ביטול על פי שיקול דעתו של בית הדין: כאשר לא נפל פגם בהליך שהביא למתן פסק הדין (ראו תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991).

במסגרת הפעלת שיקול דעת זה, על בית הדין לבחון את המבחנים שלהלן: